ביאור שטיינזלץ על זבחים פ׳

1 דמים הניתנין במתנה נתינה אחת על גבי המזבח, שנתערבו בדמים שאף הם ניתנין במתנה אחת כגון דם בכור בדם בכור אחר, או בדם מעשר בהמה — ינתנו כולם במתנה אחת. וכן אם נתערבו הניתנים במתן ארבע בניתנים במתן ארבע כגון חטאת בחטאת, וכן עולה בשלמים, שדם שניהם ניתן שתי מתנות שהן ארבע — ינתנו כולם במתן ארבע.

2 נתערבו הניתנים במתן ארבע בניתנים במתנה אחת, כגון דם עולה בדם בכור, מה יעשה? ר' אליעזר אומר: ינתנו כולם במתן ארבע. ר' יהושע אומר: ינתנו כולם במתנה אחת, שהרי גם הניתנים במתן ארבע, אם נתנם במתנה אחת — כיפר לעיל זבחים לו,ב.

3 אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: לשיטתך, שיינתנו כולם במתנה אחת, נמצא שלגבי דם העולה הרי הוא עובר בכך על איסור "בל תגרע" "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", דברים יג, א! אמר ליה לו ר' יהושע: אף לשיטתך, הרי הוא עובר על דם הבכור משום איסור "בל תוסיף"!

4 אמר לו ר' אליעזר: לא נאמר "בל תוסיף" לגבי דם הבכור אלא כשהוא בעצמו, אבל כאן הריהו מעורב בדבר אחר שנעשה כדינו! אמר לו ר' יהושע: אף לשיטתי, לא נאמר "בל תגרע" לגבי דם העולה אלא כשהוא בעצמו, ולא כשהוא מעורב בדבר אחר! ועוד אמר ר' יהושע לחזק את דבריו: כשנתת מתן ארבע, כשיטת ר' אליעזר — עברת בכך על "בל תוסיף" לגבי דם הבכור ובאופן שבו עשית מעשה בידך. ואילו כשלא נתת אלא מתנה אחת בלבד, אמנם עברת בכך על "בל תגרע" לגבי דם העולה, אבל לא עשית מעשה בידך.

5 א גמרא שנינו במשנה את שיטת ר' אליעזר, אם נתערבה כוס דם של בעלי מומים בכוסות דם של קרבנות כשרים, וקרב כוס אחד, שאר הכוסות כשרים להקרבה. אמר ר' אלעזר: לא הכשיר ר' אליעזר את שאר הכוסות אלא רק כאשר הוא מקריב אותם שנים שנים, מאחר שאחד מהם הוא בוודאי כשר. אבל להקריב את הכוסות אחד אחד — לא התיר ר' אליעזר.

6 מתיב מקשה על כך רב דימי ממה ששנינו במשנתנו: וחכמים החולקים על ר' אליעזר אומרים: אפילו קרבו כולן, חוץ מאחד מהן — ישפך לאמה, משמע שגם במקרה זה, שלא נותר אלא אחד, ר' אליעזר מכשיר! אמר ליה לו ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא: אסברא אסביר לך מאי מה פירוש "אחד" האמור במשנתנו? זוג אחד, כלומר, שני כוסות. מחלוקת ר' אליעזר וחכמים נשנתה לעיל זבחים עז,ב גם בתערובת איברים של קרבן בעל מום וקרבנות כשרים.

7 ומעירים: וצריכא וצריך לשנות את שתי המחלוקת במשנה, דאי איתמר בהא שאם היתה נאמרת מחלוקתם רק בזו, באיברים שנתערבו, היינו אומרים: דווקא בהא קאמר בזו אומר ר' אליעזר להכשיר את השאר, משום דאיתעביד ביה שכבר נעשתה בו, בקרבן כפרתו זריקת דמו, שהיא המכפרת, שהרי הקרבת איברי הקרבן באה לאחר זריקת הדם, אבל בהא אימא מודי להו לרבנן במקרה זה, בכוסות שנתערבו, טרם שנעשתה כפרתם, אמור שמודה להם לחכמים שאין השאר כשרים.

8 ולהיפך, ואי איתמר בהא ואם היתה נאמרת מחלוקתם רק בזה, בכוסות שנתערבו, הייתי אומר: דווקא בהא קאמרי רבנן בזה אמרו חכמים שהשאר פסולים, אבל בהא אימא מודו בזה, באיברים שנתערבו, אמור שמודים לר' אליעזר שהשאר כשרים להקרבה, שהרי נזרק דמם, על כן צריכא צריך שייאמרו שתי המחלוקות.

9 ב ועוד במחלוקת ר' אליעזר וחכמים בתערובת, תנן התם שנינו שם במשנה במסכת פרה: צלוחית של מי חטאת מי פרה אדומה שנפלו לתוכה מים סתם בשיעור כל שהו — ר' אליעזר אומר: יזה הכהן על הטמא שתי הזאות, שבאופן זה בוודאי נטהר הטמא ממי החטאת. וחכמים פוסלין הכל.

10 ושואלים: בשלמא רבנן נניח, מובן הדבר שיטת חכמים הפוסלים, שהם סברי סבורים שיש בילה בלילה, כלומר, אנו מניחים כי נוזלים המתערבים זה בזה נבללים לגמרי, ובכל הזאה יש ממי החטאת. ומכל מקום אינו נטהר באף אחת מן ההזאות, מאחר שהזאה צריכה מי חטאת בשיעור הזאה, והרי בכל הזאה יש גם מן המים אחרים. ולא יועיל הדבר להזות פעמיים, משום שלדעתם אין מצטרפין להזאות, כלומר, אין מי חטאת שבשתי הזאות מצטרפים לטהר.

11 אלא ר' אליעזר מאי קסבר מה הוא סבור? אי קסבר אם סבור הוא שאין לסמוך על כך שיש בילה, אם כן גם כי כאשר מזה הכהן שתי הזאות מאי הוי מה בכך? והלוא יש לחשוש דילמא תרוייהו מיא קא מזי שמא בשתיהם מים סתם הוא מזה ולא ממי החטאת! אלא בהכרח, קא סבר סבור הוא שיש בילה, ובכל הזאה יש ממי החטאת. ומעתה, אי קסבר אם סבור הוא שאין הזאה צריכה שיעור, למה לי שתי הזאות? הרי גם בהזאה אחת יצא! אלא צריך לומר שקסבר סבור הוא הזאה צריכה שיעור. ומעתה יש לשאול: אי קסבר אם סבור הוא אין מצטרפין להזאות, כי כאשר מזה שתי הזאות מאי הוי מה יהיה בכך? ואי נמי ואם גם כן תאמר שמצטרפין להזאות, מי יימר דמלא ליה שיעורא מי יאמר שהתמלא לו השיעור על ידי שתי ההזאות? שמא רוב מה שהיזה היה מן המים הפסולים!

12 אמר ריש לקיש: לעולם לדעת ר' אליעזר יש בילה, וכן סבור הוא שהזאה צריכה שיעור, ולדעתו, הזאות מצטרפות. ואין לחשוש שבשתי ההזאות גם יחד אין שיעור הזאה, משום שהכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — כגון שנתערבו אחת באחת מי חטאת בשיעור הזאה שנתערבו במים פסולים בשיעור דומה. ומעתה, כשמזה שתי הזאות נמצא שהיזה מי החטאת שיש בהם שיעור הזאה.

13 רבא אמר הסבר אחר: לעולם ר' אליעזר סבור שיש בילה, ובכל הזאה יש ממי החטאת. וכן סבור הוא שהזאה אין צריכה שיעור, ולפי זה די מעיקר הדין בהזאה אחת. ואולם קנסא קנס שקנסו אותו רבנן חכמים את מי שנתערבו לו מים פסולים במי החטאת, כי היכי דלא משתרש ליה כדי שלא יהא לו רווח בזה, ולא יבואו לערב מים במי החטאת.

14 רב אשי אמר הסבר אחר: ר' אליעזר סבור שאין בילה, ולפיכך, אם יזה הזאה אחת יש לחשוש שמא אין בה כלל ממי החטאת, ולכן יזה שתי הזאות.

15 על הסברו של ריש לקיש, שלדעת ר' אליעזר הזאה צריכה שיעור, מיתיבי מקשים ממה ששנינו, רבי אומר: לדברי ר' אליעזר המכשיר בשתי הזאות, הזאה כל שהוא מטהרת, והזאה אין צריכה שיעור, ואפילו הזאה שיש בה מחצה כשר ומחצה פסול גם היא מטהרת!

16 ועוד יש להקשות לשיטת רב אשי, הסבור כי לדעת ר' אליעזר אין בילה: הרי תניא בהדיא שנויה ברייתא במפורש: דמי חטאת הניתנין למעלה שנתערבו בדמי עולה הניתנין למטה — ר' אליעזר אומר: יתן למעלה לשם חטאת, ואחר כך יתן למטה לשם עולה, והעליונים וגם התחתונים עלו לו.

17 ואי אמרת ואם אומר אתה אין בילה, אמאי מדוע עלו לו? דילמא קיהיב שמא נמצא נותן עליונים למטה והתחתונים למעלה!

18 ומשיבים: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים? כגון דאיכא רובא שיש רוב עליונים, וקא יהיב והוא נותן למעלה דם כשיעור הדמים התחתונים שהיו בתערובת ועוד דם, כך שבוודאי נתן למעלה מדם העליונים.

19 ומקשים: הא הרי "תחתונים עלו לו" קתני שנה, ואילו לפי הסבר זה, יתכן שנתן את כל דמי העולה למעלה, ומדוע עלו לו? ומשיבים: אין הכוונה שעלו לו לשם דמי עולה, שדמה ניתן למטה, אלא שעלו לו לשם שירים של חטאת, שצריך לשפוך אותם אל יסוד המזבח.

20 ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה נוספת ממה ששנינו: נתן למטה ולא נמלך מה יעשה עתה? ר' אליעזר אומר: יחזור ויתן מן התערובת למעלה, והעליונים והתחתונים עלו לו. ואם לדעת ר' אליעזר אין בילה, מדוע עלו לו? שמא נתן את העליונים למטה ואת התחתונים למעלה!

21 ומשיבים: הכא נמי כאן גם כן מדובר ברובא ברוב שהיו מהעליונים, וקא יהיב והוא נותן למעלה שיעור תחתונים ועוד, כך שבוודאי נתן מקצת מן העליונים במקומם. ומקשים: והא והרי "תחתונים עלו לו" קתני שנה! ולפי הסבר זה יתכן שנתן את כולם למעלה, ומדוע עלו לו? ומשיבים: עלו לו לשם שירים של החטאת.

22 ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה ממה ששנינו: נתנן למעלה ולא נמלך — אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה, ואלו ואלו עלו לו. ואם לדעת ר' אליעזר אין בילה — שמא נתן את התחתונים למעלה ואת העליונים למטה!

23 ומשיבים: הכא נמי כאן גם כן מדובר ברובא ברוב עליונים, וקא יהיב והוא נותן למעלה שיעור תחתונים ועוד, ויוצא ידי חובת העליונים בלבד.

24 ומקשים: והא והרי אלו ואלו עלו לו קתני שנה! ומשיבים: מי קתני האם שנה לגבי הלכה זו: אלו ואלו מודים שאלו ואלו עלו לו? "אלו ואלו עלו לו" קתני שנה בלבד. שאף שבתחילה שנינו שאלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה, כלומר, שאף ר' אליעזר סבור כן, ואולם סיפא בסוף, ששנינו: אלו ואלו עלו לו, אתאן לרבנן הגענו לשיטת חכמים בלבד, דאמרי שהם אומרים: יש בילה, ולכן אלו ואלו עלו לו.

25 ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו במשנתנו: הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת — ינתנו במתנה אחת. ואי אמרת ואם אומר אתה כי לדעת ר' אליעזר אין בילה, אמאי מדוע ינתנו במתנה אחת? דילמא מהאי קיהיב ומהאי לא קיהיב שמא מזה הוא נותן ומזה אינו נותן! ומשיבים: מדובר כגון שנתערבו שיעור מתנה אחת בשיעור מתנה אחת ולא יותר, ובוודאי נתן משניהם.

26 ועוד מקשים: הרי שנינו כי דם שטעון מתן ארבע שנתערב בדם שטעון מתן ארבע יינתן במתן ארבע, ואם אין בילה — שמא אינו נותן אלא מדמו של אחד! ומשיבים: הכא נמי כאן גם כן מדובר שנתערבו שיעור ארבע מתנות בשיעור ארבע מתנות, ובוודאי נתן משניהם.

27 ועוד מקשים: והרי שנינו שאם נתערבו הניתנים מתן ארבע בניתנים מתנה אחת שיתן במתן ארבע. וגם כאן, אם לדעת ר' אליעזר אין בילה — שמא לא נתן אלא מדמו של אחד הקרבנות!